איך הפכתי את הטיול המבאס של השעה 17:00 לטיול האהוב עלי ביום

מכירים את זה שלא בא לכם לצאת לטיול עם הכלבים? אז ככה היו כל הטיולים של שעה חמש אצלי. הטיול של שעה חמש היה - איך לומר בעדינות - הכי פחות אהוב עליי.

הייתי חוזר הביתה מהעבודה בשעה חמש - רעב, עייף, חסר סבלנות. פותח את הדלת ו-Lemmy ולילי קופצות עליי משמחה! 2 כלבות אנרגטיות שישנו ושכבו כל היום על הספה, בציפייה לקראת הטיול הקבוע כשאבא חוזר מהעבודה – איזה כיף! אני גם שמח לראות אותן :)

פה בישראל, עדיין חם בשעה חמש. הייתי שמח לתפוס איזו מקלחת קצרה לפני הטיול אבל לבנות לוחץ הפיפי – מקסימום אני יורד לכפכפים.

אנחנו יוצאים החוצה.

יורדים למטה, הכלבות קצת מושכות לעבר מקום הפיפי הקבוע ואופס נכנס לי מלא חול לכפכף...לך תנקה את הרגל עכשיו...אוףףף...איזה התחלה מעצבנת.

הרחובות עמוסים.

כולם חוזרים מהעבודה. יש רעש, פקק בכביש, צפירות, צעקות, אופניים חשמליים חולפים ממש על המדרכה איפה שאנחנו מטיילים... בלגאן!

אנחנו ממשיכים לרחוב הראשי דרך שביל קצר עמוס בצמחייה וביתושים שאוהבים לעקוץ בדיוק בכפות הרגליים ובתנוך של האוזן... אוו הווו רק התחלנו את הטיול וכבר הכל מציק לי...

אני מרגיש רטט בפלאפון.

אני מושיט יד לכיס ובודק במה מדובר. מהעבודה. רוצים לשאול עוד משהו קטן. פתאום Lemmy מתפרצת על חתול שהתחבא בשיח ואני נמשך קדימה... נו Lemmy למה??? אני מחזיר את הטלפון לכיס בעצבנות.

ממשיכים על המדרכה.

ילדים מסתובבים ברחובות אחרי בית הספר, על אופניים וקורקינטים. עכשיו בכיף, אין לי בעיה, אני אוהב ילדים אבל תנו לכלבות רגע שקט לרחרח ולעשות קקי, גאד דמיט!

אוטובוס עוצר לידנו.

הבנות בטוחות שתמר, חברה שלי, תרד מהאוטובוס – הן מצפות לה, הן דרוכות והנה בעוד 3...2...1...ו... כלום. אכזבה... לא תמר ולא נעליים.

אנחנו ממשיכים בטיול ופוגשים כלבים פה ושם – עכשיו בתכלס, כל אוכלוסיית כלבי ישראל המתינה כל היום לבעלים שלה שיחזרו הביתה כדי שיוכלו לצאת לטיול. אז כלבי השכונה גם הם באטרף של סקרנות וריחרוחים. לכו תדעו באיזה כלבים משוגעים ניתקל או מה המצב רוח שלהם היום. מלחיץ...

בקיצור... מה היה לנו עד כה?

יצאתי לטיול כשאני עייף, רעב, מזיע וחם לי.

הכלבות יצאו לטיול קצרות רוח, לחץ להן פיפי וקקי, משתוקקו לרחרח, לשחק ולפגוש כלבים.

בטיול עצמו היה חם בחוץ, עמוס ורועש. יתוש עקץ אותי בתנוך של האוזן ובגדול, לא הייתי "נוכח" בטיול.

הכלבות חוו טריגרים טובים ורעים אבל שורה תחתונה, הן ספגו ממני אי נוחות.

הבנתי שיש פה בעיה בתיאום ציפיות ביני ובין הכלבות ושאי אפשר להמשיך ככה כל יום. אני רק רציתי לסיים את הטיול כמה שיותר מהר והן רצו להאריך אותו ככל הניתן.

הייתי צריך לעצור רגע ולחשוב על האחריות והמחוייבות שלי כלפיהן:

במהלך היום צעדתי בערך כ-5000 צעדים.

הייתי בערך שעתיים בחוץ.

דיברתי עם עשרות אנשים.

שמעתי מוזיקה בזמן נהיגה ברכב.

אכלתי 2 ארוחות + 2 כוסות קפה.

הייתי בפייס ובאינסטוש.

הייתי בשירותים כמה פעמים שבא לי.

ועוד ועוד ועוד...

מה הכלבות שלי עשו בזמן הזה?

הן שכבו על הספה. ישנו בעיקר.

יש מצב שבערך ב-11:26 מישהי קמה ללקק את קערת האוכל הריקה ואולי בסביבות 15:47 מישהי שיחקה עם הכדור ואיבדה אותו מאחורי הספה...

אבל זהו בגדול. לא פיפי. לא פגשו כלבים. לא חוו מקומות חדשים, ריחות וחוויות חדשות. הן פשוט חיכו לי.

רישרוש המפתחות בדלת הוא הטריגר הכי משמח שלהן ביום!

אז מה עושים עכשיו?

אחרי שהבנתי שיש פער בתיאום ציפיות בינינו - שלא מדובר בי וברצונות שלי אלא בכלבות המתוקות שלי ובצרכים שלהן - התאמתי את עצמי אליהן.

איך אתם שואלים?

חזרתי הביתה, התקלחתי בזריזות, לבשתי בגדים קצרים ונוחים, חטפתי פרי קטן ויצאנו. כבר הייתי נינוח ושלו יותר.

נתתי לכלבות להוביל ללא מתח ברצועה אבל הכוונתי אותן למקומות רגועים ושקטים הרחק מהעומס של הרחוב המלחיץ.

כבני אדם, אנחנו מתוכנתים ללכת מנקודה א' ל-ב'. אבל לכלבים זה לא חשוב. אפשר פשוט להסתובב ולחזור. לחקור ולעמוד. לעשות פרסה ולהמשיך.

ניהלתי את הסיטואציה – לא נתתי למקרים פשוט לקרות אלא ניהלתי את האירועים. לא נכנסתי למצבים שידעתי שעלולים לסבך אותנו: הפלאפון נשאר בבית כדי להיות בפוקוס מלא עם הכלבות. שמתי נעלי ספורט נוחות וקלילות כדי שלא אתלכלך מחול מציק. נמנעתי מלהיכנס לשביל הצר מלא בחרקים ופשוט עקפנו אותו. זה נשמע פשוט אבל רובנו לא חושבים על הדברים האלה ופשוט מתנהלים על פי ההרגלים שלנו.

התרחקנו מהאופניים, אוטובוסים והאנשים שברחוב הראשי. פשוט טיילנו במקומות מעניינים אחרים. הכלבות היו הרבה יותר נינוחות, הן עדיין ריחרחו בלי סוף, הסתקרנו, נהנו ועשו כל מה שהן תמיד עושות - רק מבלי סטרס מיותר.

כשזיהיתי כלב ידידותי מרחוק יזמתי מפגש במקום שמתאים לנו ולא הייתי נתון למגבלה שיש במפגש במדרכה. כלומר, וידאתי שאני יכול לנהל מפגש במקום מרווח ורגוע. הבנתי שחשוב שלכלבות שלי יש תהיה את האפשרות והיכולת לבחור מתי לחדול את המשחק.

הטיולים של שעה 17:00 הפכו להיות משהו שאני ממש מצפה לו. מטיול מאוס ומעצבן זה הפך לטיול ממלא ומעשיר. במשך הטיול אני מנסה לעשות טוב לכלבות ולתת להן לבחור ולהנות. זה כיף לראות את הכלבות חיות ככלבות.

במובן מסויים, עבור הכלבים שלנו, השעה חמש מבשרת להן את תחילת היום – יוצאים לטיול, ממשיכים לארוחת ערב, משחקים ועושים פעילויות עם אבא ואז יוצאים לעוד טיול בסוף היום.

אז עם מה ארצה שתצאו מהחוויה האישית שלי?

שתנסו לצפות מראש את הבעיות שיכולות לעלות במהלך הטיול ולהתכונן אליהן - כדי שתוכלו לשפר את החוויה שלכם ושל הכלבים שלכם, וליהנות מהזמן שלכם ביחד. זה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים.

אז קחו נשימה עמוקה... קחו איתכם חטיפים לטיול... ותזכרו למה הכנסתם את המתוקים האלה לחייכם :)